כידוע לכולנו מתוך שמיעת שיר הקשור לאהבה הראשונה או לפרידה משמעותית, יש קשר הדוק בין מוזיקה לבין זיכרונות אישיים. למעשה, מוחותינו בנויים לקשור בין מוזיקה לבין הזיכרון ארוך הטווח.
אפילו כשמדובר בחולי דמנציה קשה, המוזיקה מסוגלת להגיע לזיכרון רגשי עמוק. לגבי אנשים הסובלים מדמנציה, היכולת לזכור דברים – שמות, מקומות, עובדות – לקויה, אך הזיכרונות מתקופת גיל הנעורים, עשויים להיות שמורים היטב.
מוזיקה או שירים האהובים עלינו, הקשורים לאירועים חשובים ואישיים, מסוגלים לעורר זיכרון של הלחן ושל החוויה הקשורה למוזיקה זו. לעתים קרובות מוזיקה אהובה מרגיעה פעילות מוחית כאוטית ומאפשרת למאזין להתמקד בהווה ולחדש חיבור וקשר עם אחרים.
חולי דמנציה, פרקינסון ומחלות נוספות הפוגעות בכימיה של המוח, מחדשים גם את הקשר שלהם לעולם ומרוויחים שיפור באיכות חייהם ע"י האזנה למוזיקה אישית אהובה.
בקטע הווידיאו הבא, מתוך תוכנית טלוויזיה אמריקאית, מוסבר איך המוח מעבד מוזיקה, מה קורה למוח הפגוע ממחלת דמנציה ולמה זיכרונות מוזיקליים נשמרים.
התועלות של מוזיקה תרפויטית אישית, נחקרו רבות והן מתועדות ע"י חוקרים מכובדים, ביניהם ד"ר קוני טומיינו וד"ר אוליבר סאקס, מחבר הספר Musicophilia: Tales of Music and the Brain, מייסדי המכון למוזיקה ותפקוד נוירולוגי בניו יורק.
למידע נוסף, בקרו בפרק מוזיקה והמוח.